אורנית ויטה

a9f0f031-f12b-44e6-ad6e-13dd3fb20dd9

נוכחות זה לא מותרות, זו שליחות

בפוסט הזה אני מסכמת את השנה הכי מטלטלת שהייתה לי, ומדברת על נוכחות מול מצלמה – לא מהזווית של טרנדים ואלגוריתמים, אלא של הלב. למה דווקא כשקשה – חשוב להופיע. ולמה את לא צריכה להיות מוכנה כדי להיראות.

נוכחות זה לא מותרות. זו שליחות. במיוחד כשלא קל.

בואי נדבר תכל'ס.

אם את בעלת עסק בישראל – את כבר יודעת:
אין דבר כזה שגרה.
מלחמות, משברים, מציאות יומיומית שיכולה להתהפך ביום אחד.

ולמרות כל זה – העסק שלך צריך אותך.
והקהל שלך? מחפש אותך.

אבל איפה את בתוך כל זה?

נוכחות לא מתחילה כשיש שקט.
היא נבנית דווקא כשהכול רועש.

אני פוגשת כל כך הרבה נשים מדהימות,
מוכשרות,
עם לב ענק ועסק שעושה טוב –
ועדיין, כשזה מגיע למצלמה, לחשיפה,
להופעה אמיתית – הן נעלמות.

"אני לא מרגישה מוכנה"
"אני לא יודעת מה להגיד"
"מי בכלל יקשיב לי עכשיו?"

ואני מבינה אותן.
גם אצלי,
השנה הזו טלטלה כל דבר שחשבתי שאני יודעת על נוכחות.

אחרי המלחמה – גילינו שבעלי חולה בסרטן.
פתאום לא היה לי כוח ולא חשק,
ואפילו לא תמיד סיבה להרים את המצלמה.

אבל משהו בתוכי דווקא אז – בחר להישאר.
להמשיך לדבר, לצלם, לעלות תכנים.

לא כי אני חייבת להיות סופר־וומן.
אלא כי הבנתי:

אם אני רוצה להחזיק את עצמי –
אני צריכה גם להחזיק את הקול שלי.

מצלמה היא לא רק כלי שיווק.
היא מראה, היא עוגן, היא דרך.

יש נשים שהן העוגן שלי.
שכשאני רואה אותן עושות סטורי מהלב,
מעלות רילס עם עיניים מבריקות,
משתפות גם כשהן לא במיטבן –
זה נותן לי כוח.

ואם הן עושות את זה בשבילי –
אז אולי גם אני יכולה לעשות את זה בשביל מישהי אחרת.

גם אם הרקע לא מושלם.
גם אם הקול קצת רועד.
גם אם אין לי פוני, או פילטר, או מצב רוח.

"מה אם הקול שלי
הוא בדיוק מה שמישהי אחרת צריכה לשמוע עכשיו?"

הקהל שלנו לא מחפש רק ידע. הוא מחפש אנשים.
חיבור. נוכחות. אמת.

וזה בדיוק מה שאת יכולה לתת –
גם כשאין לך תשובות להכול.
גם כשאת רק בדרך.

אז איך אפשר להתחיל לחזור לנוכחות בלי שזה ירגיש מאיים?

  • תסתכלי על הסרטון האחרון שהעלית – מה עבד בו?

  • תיזכרי באיזה פידבק חימם לך את הלב – מה אמרו לך עליו?

  • תבחרי רק נושא אחד קטן שאת רוצה להגיד החודש. לא סדרת תוכן. לא ליין. רק נושא אחד.

  • תזכירי לעצמך: את לא צריכה להיות מוכנה. רק נוכחת.

    תזכורת קטנה ואנושית

    לא תמיד יש לנו שליטה על מה שקורה סביבנו.
    אבל יש לנו בחירה קטנה, יומיומית:
    להיות נוכחות.
    למצוא את הדרך להחזיק את עצמנו בתוך הרעש.
    לתת לקול שלנו להישמע –
    גם אם הוא שקט,
    גם אם הוא רועד,
    גם אם הוא לא מושלם.

    כי לפעמים, דווקא כשאנחנו הכי לא "מוכנות" –
    אנחנו הכי אמיתיות.
    והכי מדויקות.

    ואולי, בלי שנשים לב,
    מישהי בדיוק עכשיו –
    רואה אותנו,
    וקיבלה אומץ להיראות בעצמה.

     

     

דילוג לתוכן