זה תמיד שם.
הפחד הזה שאומר:
"מה אם יחשבו שאני חופרת?"
"מה אם יצחקו עליי?"
"מה אם אני בכלל לא נראית מספיק מקצועית?"
"מה אם יגיבו לי רע?"
"ומה אם… לא יגיבו בכלל?"
החשיפה בווידאו – היא לא רק חשיפה של תמונה או קול.
זו חשיפה של מי שאת.
וברור שזה מפחיד.
כי ברגע שאת מדברת למצלמה – את לא רק מראה את עצמך.
את מראה שאת מאמינה בעצמך.
וזה תמיד יפעיל את החלק הזה בתוכך ששואל:
"מה יגידו?"
למה זה כל כך חזק?
כי בתור ילדות לימדו אותנו להיות "נחמדות",
לא לתפוס יותר מדי מקום, לא להיראות מתאמצות.
כי בתור נשים עצמאיות –
אנחנו כל הזמן על הגבול בין "להיראות מקצועית"
לבין "לא להיתפס כמכירתית".
וכשזה נוגע לווידאו?
זה מפגיש אותך עם הדבר הכי חשוף שיש:
הפנים שלך + הדעה שלך + המסר שלך = את.
איך הפחד הזה נראה בפועל?
את מצלמת ואז לא מעלה
את מעלה – ואז מוחקת
את מסתכלת 7 פעמים על הסרטון ומחפשת מה לא בסדר
את אומרת "אין לי זמן" – אבל בעצם פשוט חוששת מהתגובות
והשיח הפנימי נשמע ככה:
"מי בכלל רוצה לשמוע אותי?"
"יש כבר מיליון כמוני"
"אולי כדאי שאחכה עד שזה יהיה יותר טוב"
וזה משתיק אותך.
אבל האמת?
השקט הזה עולה לך בלקוחות.
הקהל שלך לא צריך שתהיי מושלמת.
הוא צריך שתהיי אמיצה.
כשאת מדברת – את הופכת ל"אמיתית" בעיניהם.
כשאת נחשפת – את הופכת ל"נמצאת".
וכשאת מעזה להיות את – את הופכת ל"ראויה להישמע".
איך יוצאים מזה?
1. תעשי סדר: מי הקהל שלך – ומי לא
לא כל אחד צריך לאהוב אותך.
אבל אלה שצריכים אותך – לא ימצאו אותך אם תשתקי.
הביקורת שתגיע (אם תגיע בכלל) –
כמעט תמיד תגיע מהצד שלא אמור להיות לקוח שלך.
2. תעשי מקום גם למבוכה – לא רק לתוצאה
גם אם תתבלבלי, גם אם תרגישי מוזר –
זה לא הופך אותך לפחות מקצועית.
זה הופך אותך לאנושית.
וזה בדיוק מה שבונה אמון.
3. תשני את הפוקוס: מה “יגידו עליי”
ל”מה הקהל שלי צריך לשמוע?”
אם את מדברת בשביל להרשים – הפחד ינצח.
אם את מדברת בשביל לעזור – את תנצחי.
טיפ חשוב:
לפני כל סרטון, תכתבי לך בראש הדף:
"אני לא כאן כדי להיראות טוב.
אני כאן כדי לגעת במישהי שצריכה לשמוע את זה."
זה משפט פשוט,
אבל הוא מזכיר לך שאת לא פה בשביל להיות לייק –
את פה בשביל להשפיע.
ולסיכום:
ביקורת תמיד תהיה.
שיפוטיות תמיד אפשר לדמיין.
אבל אם את בוחרת לא להיראות – את נותנת לפחד לנהל את העסק שלך.
הדרך לביטוי אותנטי – לא עוברת בלעשות רושם, אלא בלבחור להופיע.
ותאמיני לי – ברגע שתעשי את זה פעם אחת,
ה"מה יגידו" יתכווץ,
וה"מה אני באמת רוצה להגיד" – יתפוס את המקום.